מחנה מס' 1

ממחנה מס' 1 הוקם בשנת 1950 על שטח של 0.05 קמ"ר, לצד הכביש הראשי שכם-ג'נין, בתוך הגבולות העירוניים של שכם.

התושבים המקוריים של המחנה הגיעו מן הערים לוד, יפו וחיפה. אחדים מהם ממוצא בדואי. בראשית ימי המחנה סיפק מַעין בקרבת מקום את צורכי התושבים, ולכן נקרא המחנה עד היום לעתים "עין בית אל-מא" ("מעין בית המים"). כמו מחנות אחרים בגדה המערבית, גם מחנה מס' 1 הוקם על אדמות אונר"א שהוחכרו מממשלת ירדן.

המחנה מתמודד עם קשיים מרובים הנובעים מצפיפות יתר. המרחק הממוצע בין בתי התושבים הוא 0.2 מ', והרחובות כה צרים עד שאין במחנה מדרכות. בשל המרחב המצומצם, נוהגים בזמן הלוויות להעביר את גופות המתים דרך החלונות, ממבנה אחד לאחר, עד לרחוב הראשי של המחנה.

בעקבות ההיערכות מחדש של הצבא הישראלי בשנת 1995, עבר המחנה לשליטת הרשות הפלסטינית.

כל המבנים במחנה מחוברים לתשתיות חשמל ומים ציבוריות.

שיעור האבטלה במחנה מס' 1 עומד על 25 אחוזים, והוא מושפע מקשיי הנגישות לשוק העבודה הישראלי.

סטטיסטיקה

• בסביבות 6,750 פליטים רשומים
• שני בתי ספר
• מרכז בריאות אחד של אונר"א ומרכז בריאות נוסף
• יחידת חירום לפיזיותרפיה
• מרכז שיקום אחד על בסיס קהילתי
• גן ילדים אחד
• מרכז אחד לתכניות עבור נשים
• מסגד אחד
• ספרייה אחת
• מבנה דמוגרפי:
  

תכניות הקיימות במחנה

• חינוך
• בריאות
• סעד ושירותי רווחה
• שירות להלוואות זעירות
• רשת ביטחון חברתית
• סיוע חירום במזון ובכסף מזומן

בעיות עיקריות

• שיעור אבטלה גבוה
• צפיפות אוכלוסין קשה
• מחסור בשטחים פתוחים
• צפיפות מרובה בבתי הספר