מחנה טלבייה

מחנה טלבייה היה אחד מששת מחנת ה"חירום" שהוקמו בשנת 1968 עבור 5,000 פליטים ועקורים פלסטינים אשר עזבו את הגדה המערבית ואת רצועת עזה בעקבות מלחמת ישראל-ערב בשנת 1967.

שלא כמו שאר המחנות בירדן, תושבי טלבייה היו בעיקר עקורים ולא פליטים, ורובם בדואים.

מחנה טלבייה הוקם על שטח של כ-0.13 קמ"ר, 35 ק"מ דרומית לעמאן. זהו המחנה הגדול ביותר במונחים של אדמות מדינה.

את האוהלים במחנה תרמו ארגון הארי האדום האירני וחברת סאן, שמאוחר יותר החליפו אותם במבני אבן.

מצבם של מבני מגורים רבים רעוע, והם לוקים בגגות עשויים פח גלי או לוחות אסבסט, בבעיות מבניות ובתאורה ואוורור לקויים.

סטטיסטיקה

• קרוב ל-7,000 פליטים רשומים
• ארבעה בתי ספר
• מרכז בריאות אחד
• מרכז שיקום אחד על בסיס קהילתי
• מבנה דמוגרפי:
  

תכניות הקיימות במחנה

• חינוך
• בריאות
• סעד ושירותי רווחה
• מרכז לנשים
• רשת ביטחון חברתית
• שירותים מבוססי-קהילה

בעיות עיקריות

• שיעור גבוה של נישואין בגיל צעיר וגירושין
• עוני ואבטלה
• מחסור בשטחים ירוקים ובמגרשי משחקים פתוחים
• מקומות עבודה בלתי קבועים, ללא תנאים סוציאליים וללא ביטוח בריאות