מחנה עין אל-חלווה הוקם סמוך לעיר צידון בשנת 1948 על ידי הוועד הבינלאומי של הצלב האדום כדי ליישב בו פליטים מעמקה, ספורייה, שעב, טייטבה, מנשייה, אל-סימירה, אל-נאר, אל-סופסף, חיטין, ראס אל-אחמאר, אל-טירה ותרשיחא שבצפון פלסטינה.
אונר"א החלה לפעול במחנה בשנת 1952, והחליפה בהדרגה את האוהלים במבני אבן.
פליטים רבים ממחנות אחרים בלבנון, בייחוד אלו שבקרבת טריפולי, הועברו לעין אל-חלווה בזמן מלחמת האזרחים, והמחנה הפך למחנה הגדול ביותר בלבנון במספר תושביו ובשטחו. המחנה סבל פגיעות קשות של בין השנים 1982 ו-1991, שגרמו למספר רב של נפגעים ולהרס כמעט מוחלט של המחנה.
תושבי עין אל-חלווה עובדים בעיקר כפועלים פשוטים באתרי בנייה, בפרדסים ובסדנאות לעבודות רקמה או כעובדי ניקיון. שיעור הנפלטים מבתי הספר הוא גבוה למדי, שכן תלמידים רבים נאלצים לעזוב את בית הספר כדי לתמוך במשפחותיהם.
בתי המגורים במחנה הם קטנים וקרובים מאוד זה לזה. לחלקם יש עדיין גגות מתכת. אונר"א בנתה במחנה בשנים 1994-1993 מתחם מגורים ובו בתים רבי קומות כדי לאכלס בו משפחות עקורים, בעיקר ממחנה נבטייה שנהרס בידי ישראל בשנת 1973.
מספר פליטים עקורים ממשיכים לחיות בשולי המחנה בתנאי מחיה קשים במיוחד.
סטטיסטיקה
- יותר מ-47,500 פליטים רשומים
- שמונה בתי ספר, כולל בית ספר תיכון אחד
- שני מרכזי בריאות
- מבנה דמוגרפי:
תכניות הקיימות במחנה
בעיות עיקריות
- שיעור נשירה גבוה מבתי הספר
- דירות קטנות
- תנאי מגורים קשים
InterTech
